הארכיטקטורה והעיצוב כמראה של תרבות

‍"האדם הופך להיות עצמאי בעולם הפיזי הזה, רק כאשר הוא לומד לחשוב על האובייקטים שסביבו כסמלים " רודולף שטיינר

מאז ומתמיד, הארכיטקטורה, כמו האומנות, משמשת לנו כמראה.

הארכיטקטורה מדברת בשפת הגיאומטריה. היא מציגה לנו מה אנחנו מרגישים וחושבים ביחס לעולם בו אנחנו חיים, בעזרת הצורות והנפחים המונחים באור, באמצעות חומר וצבע.

ניקח לדוגמה ראשונה את הפירמידה במצרים, המאפיין הבולט ביותר של התקופה הפרעונית, אחת מתקופות "תור זהב" של האנושות: התפיסה הפרעונית המעוגנת בסמלים, הייתה נוכחת בכל תחומי החיים (והמוות), והעפילה לגבהים מפתיעים של המשגה בחברה הקדומה הזו. היא תורגמה לסמלים לא רק על ידי הכתב והאומנות, אלא גם על ידי הארכיטקטורה. המבנים האלמותיים שנותרו מציגים איך הפרעונים השתמשו בארכיטקטורה כדי לבטא חיי נצח- אחת התפיסות המובילות של התרבות שלהם

חיי הנצח במבנה הפירמידה

לפירמידה בסיס ריבועי גדול מונח על האדמה. בתרגום חופשי של תורת הסמלים "ריבוע" מייצג "אדמה", "ארץ", "ארציות". לריבוע ארבע צלעות שוות בגודלן, ולכן הוא נח לו בשלווה. המרכז שלו קבוע שקט, יודע את מקומו, ומהווה את העוגן לקרקע. זו צורה יציבה - מקום הולם למנוחה עבור המלך המת, החנוט, עד שיתקדם הלאה לחיי הנצח. גם כאן מגיע הסמל הגיאומטרי לעזרה: ארבעת המשולשים שצומחים מהבסיס נפגשים בנקודה אחת, גבוה! הם מכוונים למעלה בעוצמה, בנחישות, אל עולם הרוחות.

גם ביוון, ערש הדמוקרטיה, נרתם המבנה להצגת תפיסת חיים - הפרתנון, המקדש היווני, מייצג באופן ברור ומדויק את התרבות שיצרה אותו. הנחת היסוד של התפיסה הדמוקרטית, שנולדה ביוון ומשרתת אותנו נאמנה גם היום, היא שוויון זכויות לכל האנשים/האזרחים. לכולם הזכות לראות הכל בשקיפות מלאה, להביע דעה, ולהתנהל בכל מרחב ציבורי בחופשיות. זו ללא ספק התפיסה של "בחירה חופשית" במיטבה.

דמוקרטיה בפרתנון

המקדש היווני ממוקם גבוה וחולש על סביבתו. הוא בנוי משורות של עמודים המוצבים במרחקים שווים על בסיס מוגבה, מבנה אשר מאפשר אין סוף נקודות מבט ואפשרויות נוכחות במרחב. כל מבקר יכול לבחור מאיזה כוון להיכנס אל המבנה, להסתובב בחופשיות בין העמודים, ולבחור לו אחת או יותר מאפשרויות החוויה - נקודות הסתכלות לנוף, או נקודות הסתכלות פנימה. אדם יכול לבחור לשבת בקצה ולראות רק את הנוף מהנקודה בה הוא בוחר לראותו, אחר יבחר לעמוד בין העמודים, כך שהם ממסגרים את הנוף עבורו בצורה מאוד מסוימת, לפי בחירתו .המבנה הגאוני הזה מבטא באמצעות תכנון המרחב והגיאומטריה שלו את הרעיון הדמוקרטי.

"הבית כמכונה למגורים"

'הגיאומטריה והקונסטרוקציה היא אידיאל היופי'- בתחילת המאה העשרים גילינו את הטכנולוגיה והיינו מוקסמים ממנה! לה קורבוזיה כתב את ספרו "לקראת הארכיטקטורה" בו פירט את תפיסת בני דורו את המכונה כמודל להתנהלות אנושית: פרקטית ונקייה מקישוטים לבד מהאסתטיקה של מבניות הכרחית. הגדולים של הדור טבעו מושגים, וכתבו שפה צורנית מודרנית ששיקפה את ההתפעלות הכללית של התקופה מהמכונות -  מיס ואן דר רוהה טבע את המושג "less is more",ולה קורבוזייה את "הבית כמכונה למגורים". ואז היגיע המחשב

ואז הגיע המחשב

לאחר שחווינו את האדריכלות המודרנית שנולדה בהשראת המכונה, היגיע עידן המכונה השני, הלו הוא עידן המחשוב. נחשפנו בהתפעלות לצורות מורכבות, זוויתיות או מעוגלות, שיכלו להיות מתוכננות רק בעזרת מחשבים באדריכלות הדה קונסטרוקטיביזם.

לקראת סוף המאה העשרים, בשנות התשעים, התעייפנו להתפעל ממכונות. אנשים ניסו לחזור ולהתחבר לאדמה, לערכים הבסיסיים שנדמה שאבדו ואז עלה קרנה של  ה"אדריכלות המקומית" " בואו נתחבר לצורות ולצבעים ולתרבות של המקומיים הוותיקים עם האדמה הזו (אצלנו הכוונה הייתה לאדריכלות ערבית). תפיסה זו החזיקה מעמד פחות מאחרות כשהסתבר מהר מאוד כי היא רצון שלא באמת קיים. אנשים לא באמת אמצו את התרבות המקומית, אלא להפך! התרבות בעידן האינטרנט שאבה השראה מעולם שבו המרחקים דווקא מצטמצמים, הדגשת המקום התבררה כלא כל כך רלוונטית...

היכן "אני" ב"כפר הגלובאלי"

מסתבר לכולנו שהעולם הצטמצם לכפר גלובאלי אחד קטן שאדמתו לא יציבה. העניין הזה הודגש מאוד בתקופת מגפת הקורונה.

אנחנו מבינים שכולנו בני אדם. לכולנו אותו מבנה אנושי שיש בו דומה ויש בו גם שונה וייחודי. כולנו חיים על פני הכדור הזה, האדמה הזו, שלא השכלנו לשמור עליה, ולכן יסודות הבית של הכפר הגלובלי שלנו מתחילים להתערער.

אני!

היום יש רעיון אחד שחשוב בעינינו, והוא - ה"אני". חשוב לנו שיהיה ל"אני" שלנו נוח, פיסית וגם נפשית. שיהיה לו את המשאבים, הנוחות החומרית, החופשות, אך גם מזון לנשמה, תחביבים, טיפוח.. כל אחד מאיתנו מעוניין לשכלל את ה"אני" שלו לפי תפיסתו. אנחנו רוצים להיות במיטבנו, להדגיש ולחדד את התכונות החזקות שלנו, ולשפר במידת האפשר את הנושאים שאנחנו חלשים בהם. היום התרבות מקדשת את האינדיבידואל. מכאן הרי צמחו באופן טבעי כל ה"I"=אני. I-PAD, I-PHON, I-CELL, I AM, ועוד...

ולכן אנחנו מתמקדים היום בשני נושאים - באדם שאנחנו ובאדמה שהיא בתינו. נראה ש"אדריכלות ירוקה" חשובה מאוד לזמן הנוכחי. היא משרתת את התנועה לשמירה על ה"בית" - כדור הארץ והאדמה שלנו.

בנוסף, עלינו לבנות מבנים שמבטאים את ה"אני", טיפוחו וצרכיו - את הנוחות ואת התחביבים, אך גם את שיפור ה"אני" בהיבטים נוספים: אישי, נפשי, רוחני.

ומה נעצב היום?

אין ספק שבעידן הנוכחי, בנוסף להיותם יפים ופרקטיים, על המבנים להיות גם מעוררי השראה ורגש, ובכך להשפיע על האנשים להיות דגם משופר של עצמם, כפי שהם מחפשים - משימה נכבדת עבור האדריכלים והמעצבים

שיהיה לנו בהצלחה!